מלאכת – תחת עץ האדומים חלק א'
לפעמים כשפותחים את הרדיו או את הטלוויזיה ושומעים את הלהיטים התורנים, קל לשכוח שיש אנשים שעבורם מוסיקה היא לא תעשייה כלכלית אלא צורך פנימי, אש שבוערת וחייבת למצוא את דרכה החוצה.
אם מישהו לא מבין על מה אני מדבר, ראוי שיסגור את הרדיו ויאזין לדיסק החדש של להקת "מלאכת", דיסק שכולו נובע מתוך תשוקת היצירתיות.
"תחת עץ האדומים, חלק א'" הוא אלבומם השני של להקת "מלאכת". ההרכב המקורי הוקם לפני כ-10 שנים. ב-2005 הם הוציאו את אלבומם הראשון ואחריו התפרקו. שניים מתוך ארבעת חברי הלהקה המקורית- שני ברונר ויניב בן פנחס, המשיכו ליצירת האלבום הזה שהוא חלק ראשון מתוך שלושה.
"תחת עץ האדומים" הוא אלבום קונספט. די בהגדרה זו כדי לגרום לרבים להקליק במהירות המרבית כדי לצאת מכאן. אני מבין את התחושה. הגדרת "אלבום קונספט" טומנת בחובה יותר מדי פעמים יומרנות ללא כיסוי, רצינות יתר ונסיון נואש לאנוס על אוסף של שירים סיפור או מכנה משותף שצריך להיות פרשן מקראי כדי להבין אותו. לשמחתי אני יכול להעיד שאלבום זה צולח את הנסיון בהצלחה.
וזה לא שאין באלבום יומרנות או כובד ראש, אבל לרוב הלהקה מתמודדת עם כל זה בצורה טובה מאוד. הנושא המרכזי כאן הוא אהבה, והדרך בה גיבור האלבום מפרש את מערכת היחסים בה הוא נמצא ואת החששות שמלווים אותו. כל זה מועבר בצורה אסוציאטיבית ללא כפיית נרטיב ברור וזה לרוב עובד לא רע, גם אם הטקסטים מליציים מעט, ומאפשר למאזין להסחף לעולמו הפנימי של האלבום ואף לנסות למצוא את עצמו בשירים.
אבל החלק הנפלא באמת באלבום, לפחות בעיני, הוא הצד המוסיקלי. רב שירי האלבום מבוצעים על ידי שני חברי הלהקה בלבד כשיניב בן פנחס שר (הוא גם כתב את כל מילות השירים והלחין את חלקם לבדו ואת חלקם בשיתוף פעולה עם שני ברונר) ושני ברונר מנגן על רוב הכלים. האהבה והתשוקה הגדולה שיש לשני היוצרים הללו ליצירתם מורגשת ומועברת לאורך כל הדיסק. על אף שהאלבום עמוס סגנונות – רוק, פרוגרסיב, בלדות רכות, מוסיקת עולם ועוד – הוא מאוד הומוגני ושומר על נאמנות לעצמו. אורך השירים, שנע מקצת פחות מדקה עד לכמעט שמונה דקות, מדגיש את המבנה האסוציאטיבי והמיוחד שלו. הלחנים יפים מאוד, הנגינה מצויינת והעיבודים וההפקה מצליחים לרוב להעביר את התחושה החלומית של האלבום.
אך לא כל האלבום אחיד ברמתו. ששת השירים הראשונים מצויינים ומתחברים בצורה נהדרת אחד לשני כשהיופי מגיע לשיא בשיר החמישי, "השיר הנסתר", שיר באורך 6:30 דקות שמכיל בתוכו את כל היופי שיש להרכב להציע. השיר השביעי, שגם אורכו מעל שש דקות, קוטע קצת את הרצף (הוא נשמע דומה מדי לשירי להקת "היהודים") ומרגיש קצת כבד מדי. כך גם עם שיר מספר 13, "אמא" שאורכו כמעט שמונה דקות ובו הבעייה המרכזית היא הטקסט הילדותי מעט.
אבל אין בפגמים אלה כדי להפחית מייחודו ויופיו של אלבום זה. מעבר לכך, לא ניתן להתעלם מתעוזת היוצרים להוציא אלבום מסוג זה במציאות המוסיקלית העכשווית. אני מאמין שכל אוהב מוסיקה אמיתי יוכל למצוא בדיסק משהו לאהוב, בעיקר כיוון שהאהבה והתשוקה בה נעשה האלבום מצליחה לעבור אל המאזין גם בקטעים הטובים פחות. אני, בכל מקרה, מחכה מאוד להאזין לחלק השני.
מאת: גיא ברמן מכליס
קוראים כותבים